דיפטיך ריגה
את התחושה שהייתה לי כשהגעתי לחוף הים הבלטי בשעת לילה מאוחרת ואני מגלה שכל החוף מושלג קשה לתאר במילים. אני מקווה שהצלחתי להעביר אותה בצילום הזה שהצמדתי ליער המושלג שליווה אותי לכל אורך הדרך לים ברכבת מריגה לעיירה אשר שוכנת לצד הים. היצירה מגיעה על נייר צילום, מסגרת, זכוכית. ניתן לקבל אותה בגדלים שונים
נירי גתמון
נירי גתמון | 2026 נירי גתמון היא מוזיקאית וצלמת, חיה ופועלת בתל אביב. בוגרת בית הספר לאמנויות תלמה ילין, ובוגרת BFA מהמחלקה לצילום בבית הספר מנשר לאמנות (2025). בעבודותיה משלבת גתמון בין תצלומים אורבניים, דיוקנאות ותצלומי ארכיון אישיים, מתוך שאיפה לקשור בין זיכרונות העבר להווה, ולשמר את מה שעתיד להיעלם. גתמון החלה לצלם בגיל 14, במצלמת אולימפוס שקיבלה מאביה. הצילום הראשון שלה היה סלפי משפחתי על רקע חלון ראווה שחור ברחוב בן יהודה. במהלך השנים נהגה לצלם את רחובות תל אביב, משפחתה, חבריה והים — מקומות שהיוו עבורה בסיס לזהותה ומוקד מפלט. בתחילה צילמה בשחור־לבן, ומאוחר יותר התנסתה גם בצבע. ארכיון התצלומים שהתגבש לאורך השנים כולל צילומים דוקומנטריים, תצלומי משפחה, טסטים, עבודות מסחריות וחומרים סרוקים מסרט צילום. תצלומיה של גתמון מבוססים על שיטוט פיזי ותודעתי. בניגוד לשיטוט הספונטני, היא מצלמת במצלמת פריים מלא ובחצובה, והדימוי והקומפוזיציה נבחרים בקפידה. במהלך השוטטות היא חוקרת, דרך העדשה, את אזור הספר שבין המרחב הפרטי לציבורי, ואת חוויית הבית הארוגה בחוויית העיר. בעבודותיה קושרת גתמון בין תצלומי העבר לבין ההווה, מתוך רצון לנסח חוויה עכשווית לצד זיכרונות העבר, ולשקף את האופן שבו דימויים פרטיים נושאים בתוכם מטען תרבותי רחב. בתהליך טיפולוגי של תיעוד סביבתה הקרובה, היא משרטטת חוט שני מהותי לחייה: משחזרת שוב ושוב את אותו לוקיישן, אדם או חוויה, ויוצרת ניכוס ושימור של העבר — בו בזמן שהיא לוכדת את מה שעתיד להתפוגג. גתמון הציגה לאורך השנים בתערוכות קבוצתיות רבות, ביניהן במסגרת בנק הפועלים ותל אביב פוטו, שם נמכרו מספר עבודות מתוך הסדרות שהוצגו. לצד פעילותה האמנותית, עבודותיה נמכרות גם במכירות פרטיות ובאוספים ביתיים, ומשולבות בחללים אישיים וציבוריים.
נירי גתמון | 2026 נירי גתמון היא מוזיקאית וצלמת, חיה ופועלת בתל אביב. בוגרת בית הספר לאמנויות תלמה ילין, ובוגרת BFA מהמחלקה לצילום בבית הספר מנשר לאמנות (2025). בעבודותיה משלבת גתמון בין תצלומים אורבניים, דיוקנאות ותצלומי ארכיון אישיים, מתוך שאיפה לקשור בין זיכרונות העבר להווה, ולשמר את מה שעתיד להיעלם. גתמון החלה לצלם בגיל 14, במצלמת אולימפוס שקיבלה מאביה. הצילום הראשון שלה היה סלפי משפחתי על רקע חלון ראווה שחור ברחוב בן יהודה. במהלך השנים נהגה לצלם את רחובות תל אביב, משפחתה, חבריה והים — מקומות שהיוו עבורה בסיס לזהותה ומוקד מפלט. בתחילה צילמה בשחור־לבן, ומאוחר יותר התנסתה גם בצבע. ארכיון התצלומים שהתגבש לאורך השנים כולל צילומים דוקומנטריים, תצלומי משפחה, טסטים, עבודות מסחריות וחומרים סרוקים מסרט צילום. תצלומיה של גתמון מבוססים על שיטוט פיזי ותודעתי. בניגוד לשיטוט הספונטני, היא מצלמת במצלמת פריים מלא ובחצובה, והדימוי והקומפוזיציה נבחרים בקפידה. במהלך השוטטות היא חוקרת, דרך העדשה, את אזור הספר שבין המרחב הפרטי לציבורי, ואת חוויית הבית הארוגה בחוויית העיר. בעבודותיה קושרת גתמון בין תצלומי העבר לבין ההווה, מתוך רצון לנסח חוויה עכשווית לצד זיכרונות העבר, ולשקף את האופן שבו דימויים פרטיים נושאים בתוכם מטען תרבותי רחב. בתהליך טיפולוגי של תיעוד סביבתה הקרובה, היא משרטטת חוט שני מהותי לחייה: משחזרת שוב ושוב את אותו לוקיישן, אדם או חוויה, ויוצרת ניכוס ושימור של העבר — בו בזמן שהיא לוכדת את מה שעתיד להתפוגג. גתמון הציגה לאורך השנים בתערוכות קבוצתיות רבות, ביניהן במסגרת בנק הפועלים ותל אביב פוטו, שם נמכרו מספר עבודות מתוך הסדרות שהוצגו. לצד פעילותה האמנותית, עבודותיה נמכרות גם במכירות פרטיות ובאוספים ביתיים, ומשולבות בחללים אישיים וציבוריים.
