צהוב דומיננטי
ביצירה "צהוב דומיננטי" (שמן ואקריליק על קנבס, 100x90 ס"מ), קורין בוחנת את יחסי הכוחות והמבט בין דמויות דרך שימוש בצבעוניות עזה ונוקבת. הדימוי המרכזי, הצבוע בצהוב בוהק, הופך למוקד של אנרגיה בתוך רקע כאוטי ואקספרסיבי. דרך שפה ויזואלית השואבת ממודרניזם ופופ-ארט, קורין מתמירה סצנה אנושית דחוסה למיתולוגיה אישית המציגה את הזהות כפרפורמנס של מגדר ומבט. היצירה מעלה שאלות על האופן שבו דימויים בונים את האמן ואת הצופה במציאות רוויית הגירויים של ימינו.
קורין אביסדריס
קורין אביסדריס היא אמנית רב-תחומית פעילה, בוגרת אקדמיית "בצלאל" לאמנות ועיצוב. עבודותיה מוצגות בתערוכות רבות, בגלריות ובחללי אמנות בארץ ובעולם. הפרקטיקה האמנותית של אביסדריס מתמקדת במושג הדיוקן העצמי כדימוי נזיל, משתנה וחתרני. היא שולטת במגוון רחב של סגנונות ומדיומים, החל מציור שמן ואקריליק ועד לרישום וקומפוזיציות דיגיטליות, תוך שהיא חוקרת את הגבולות שבין הומור להתעלות, בין כאוס לעדינות, ובין המרחב האינטימי לציבורי. תהליך היצירה שלה מבוסס על רישום יומיומי כצורת מדיטציה וחקירה עצמית. אביסדריס מתמירה שברי תרבות חזותית עכשווית, מרשתות חברתיות ופרסום ועד לתולדות האמנות ותרבות הפופ, לכדי מיתולוגיה אישית עשירה. הקו האקספרסיבי והספונטני שלה לוכד מצבים רגשיים חולפים, תוך שהוא שוזר יחד שפות ויזואליות של סוריאליזם, דאדא, מודרניזם ופופ-ארט, עם המיידיות הגולמית של תרבות הרחוב. על ידי הצבת דמותה בתוך יצירות איקוניות ודימויים דיגיטליים, היא מעצבת מחדש את הזהות כפרפורמנס של מגדר ומבט. התוצאה היא גוף עבודה חיוני, אירוני ומודע לעצמו, המהרהר על המציאות הוויזואלית רוויית הגירויים של זמננו ועל הפרדוקסים של נראות ואותנטיות.
קורין אביסדריס היא אמנית רב-תחומית פעילה, בוגרת אקדמיית "בצלאל" לאמנות ועיצוב. עבודותיה מוצגות בתערוכות רבות, בגלריות ובחללי אמנות בארץ ובעולם. הפרקטיקה האמנותית של אביסדריס מתמקדת במושג הדיוקן העצמי כדימוי נזיל, משתנה וחתרני. היא שולטת במגוון רחב של סגנונות ומדיומים, החל מציור שמן ואקריליק ועד לרישום וקומפוזיציות דיגיטליות, תוך שהיא חוקרת את הגבולות שבין הומור להתעלות, בין כאוס לעדינות, ובין המרחב האינטימי לציבורי. תהליך היצירה שלה מבוסס על רישום יומיומי כצורת מדיטציה וחקירה עצמית. אביסדריס מתמירה שברי תרבות חזותית עכשווית, מרשתות חברתיות ופרסום ועד לתולדות האמנות ותרבות הפופ, לכדי מיתולוגיה אישית עשירה. הקו האקספרסיבי והספונטני שלה לוכד מצבים רגשיים חולפים, תוך שהוא שוזר יחד שפות ויזואליות של סוריאליזם, דאדא, מודרניזם ופופ-ארט, עם המיידיות הגולמית של תרבות הרחוב. על ידי הצבת דמותה בתוך יצירות איקוניות ודימויים דיגיטליים, היא מעצבת מחדש את הזהות כפרפורמנס של מגדר ומבט. התוצאה היא גוף עבודה חיוני, אירוני ומודע לעצמו, המהרהר על המציאות הוויזואלית רוויית הגירויים של זמננו ועל הפרדוקסים של נראות ואותנטיות.
