הדים מן העבר 4
העבודה עשויה מבטון אקולוגי קל משקל, בטכניקה ייחודית שפיתחה האמנית, ומסתיימת בגימור בגוון זהב חם המעניק לה נוכחות של אובייקט עתיק שנחשף מחדש. מערכת של סימנים ותבליטים ליניאריים בולטים נפרשת על פני הצורה המעגלית ויוצרת שפה חזותית המזכירה שרידים של כתב קדום, סימנים טקסיים או עקבות זיכרון שנשתמרו בחומר לאורך זמן. הקווים, המקצבים והמרקמים השונים יוצרים תחושה של סיפור שנשכח, אך עקבותיו עדיין נוכחים. היצירה עוסקת בדרך שבה זמן מותיר את רישומו בחומר, ובאופן שבו זיכרונות, תרבויות וחוויות אנושיות ממשיכים להדהד גם לאחר שנעלמו. בין המוכר לבלתי מפוענח, בין סימן למשמעות, העבודה מזמינה את הצופה ליצור את הפרשנות האישית שלו. בעלת נוכחות אדריכלית אלגנטית וטקסטורה עשירה, היצירה משתלבת באופן טבעי בחללים עכשוויים, מינימליסטיים ויוקרתיים. היא מתאימה לחללי מגורים, מלונאות, משרדים ואוספים פרטיים, ויכולה לשמש מוקד ויזואלי ייחודי המוסיף לחלל עומק, חומריות וסיפור. העבודה מותקנת על גבי מסגרת עץ לבנה וכוללת מערכת תלייה נסתרת בגב היצירה,
כמות
אילנה אביב
אני יוצרת תבליטי קיר פיסוליים מבטון אקולוגי, תוך פיתוח טכניקות אישיות המאפשרות ליצור עבודות קלות משקל בעלות נוכחות חומרית ופיסולית משמעותית. העבודות נבנות בשכבות, חריצים, סדקים והתערבויות עדינות של צבע וזהב. אני נמשכת לפני שטח שנושאים סימנים של זמן, שחיקה ותנועה, וליופי שנוצר מתוך אי־שלמות, חשיפה ועקבות שנותרים בחומר. תהליך העבודה שלי מבוסס על חקירה מתמשכת של עומק, קצב ואור בתוך חומר הנתפס ככבד וקשיח. פלטת הצבעים המצומצמת, לבנים מינרליים, אפורים, גוני חול וזהב, מאפשרת לאור ולצל להפוך לחלק בלתי נפרד מהיצירה, ולהשתנות לאורך שעות היום. אני רואה בעבודות מרחבים להתבוננות איטית ושקטה, המחברים בין חומר, זמן ונוכחות.
אני יוצרת תבליטי קיר פיסוליים מבטון אקולוגי, תוך פיתוח טכניקות אישיות המאפשרות ליצור עבודות קלות משקל בעלות נוכחות חומרית ופיסולית משמעותית. העבודות נבנות בשכבות, חריצים, סדקים והתערבויות עדינות של צבע וזהב. אני נמשכת לפני שטח שנושאים סימנים של זמן, שחיקה ותנועה, וליופי שנוצר מתוך אי־שלמות, חשיפה ועקבות שנותרים בחומר. תהליך העבודה שלי מבוסס על חקירה מתמשכת של עומק, קצב ואור בתוך חומר הנתפס ככבד וקשיח. פלטת הצבעים המצומצמת, לבנים מינרליים, אפורים, גוני חול וזהב, מאפשרת לאור ולצל להפוך לחלק בלתי נפרד מהיצירה, ולהשתנות לאורך שעות היום. אני רואה בעבודות מרחבים להתבוננות איטית ושקטה, המחברים בין חומר, זמן ונוכחות.
