איזון בתנועה
משחק זורם של צבע וצורה נפרש על פני הקנבס, כאשר זרמים אדומים עזים עוטפים צורות אורגניות רכות בגווני שמנת, כחול כהה וטורקיז. אלמנטים מעגליים—כמו שמשות תלויות או מוקדי ריכוז שקטים—מנקדים את הקומפוזיציה ומציעים רגעי עצירה בתוך התנועה המתמשכת. הציור מאזֵן בין מתח להרמוניה: קווים חדים תוחמים את התנועה, בעוד שמעברי הצבע והקימורים מרככים אותה. הוא מעורר תחושה של משא ומתן פנימי—בין שליטה לשחרור, בין מבנה לאינטואיציה—שמתבטא בשפה חזותית שהיא בו־זמנית דינמית ומדיטטיבית.
רוזי ויטבסקי
אמנית ואדריכלית המתגוררת ופועלת בחיפה, לאחר שנים שבהן חיה ועבדה בתל אביב. בוגרת לימודי אדריכלות ותכנון עירוני ועוסקת בפרויקטים מורכבים של תכנון והתחדשות עירונית, במקביל לפרקטיקה ציורית פעילה ומתמשכת. הרקע האדריכלי שלה נוכח באופן מובהק ביצירתה: קומפוזיציות מבוססות גריד, דפוסי אריחים חוזרים, רצפות שחמטיות וחלונות עירוניים יוצרים מסגרת מובנית שבתוכה מתקיימת התרחשות רגשית. האגרטל – מוטיב מרכזי בעבודותיה – מתפקד לעיתים כגוף או ככלי קיבול טעון, כמעט אנושי, המוצב מול רקעים דקורטיביים עזי צבע המדגישים את המתח בין עומק לשטיחות. לצד הדיוק המבני והמודעות לקנה מידה, ציוריה חושפים שכבה אינטימית ופסיכולוגית: דמויות נשיות במרחב ביתי, מבטים ישירים ורגעים של פגיעוּת או התכנסות פנימית. היא חוקרת את היחסים בין פנים לחוץ, בין מרחב אדריכלי לתודעה אישית, ובין דפוס וסדר לבין רגש בלתי מבוקר. היא חיה עם שני חתולים, שנוכחותם היומיומית מהדהדת לעיתים באווירה הביתית והאינטימית של עבודותיה. עבור רוזי, הציור הוא מרחב שבו ניתן לפרק ולהרכיב מחדש זהות, זיכרון ונוכחות. עבודותיה מוצגות בפלטפורמות דיגיטליות ונמצאות באוספים פרטיים.
אמנית ואדריכלית המתגוררת ופועלת בחיפה, לאחר שנים שבהן חיה ועבדה בתל אביב. בוגרת לימודי אדריכלות ותכנון עירוני ועוסקת בפרויקטים מורכבים של תכנון והתחדשות עירונית, במקביל לפרקטיקה ציורית פעילה ומתמשכת. הרקע האדריכלי שלה נוכח באופן מובהק ביצירתה: קומפוזיציות מבוססות גריד, דפוסי אריחים חוזרים, רצפות שחמטיות וחלונות עירוניים יוצרים מסגרת מובנית שבתוכה מתקיימת התרחשות רגשית. האגרטל – מוטיב מרכזי בעבודותיה – מתפקד לעיתים כגוף או ככלי קיבול טעון, כמעט אנושי, המוצב מול רקעים דקורטיביים עזי צבע המדגישים את המתח בין עומק לשטיחות. לצד הדיוק המבני והמודעות לקנה מידה, ציוריה חושפים שכבה אינטימית ופסיכולוגית: דמויות נשיות במרחב ביתי, מבטים ישירים ורגעים של פגיעוּת או התכנסות פנימית. היא חוקרת את היחסים בין פנים לחוץ, בין מרחב אדריכלי לתודעה אישית, ובין דפוס וסדר לבין רגש בלתי מבוקר. היא חיה עם שני חתולים, שנוכחותם היומיומית מהדהדת לעיתים באווירה הביתית והאינטימית של עבודותיה. עבור רוזי, הציור הוא מרחב שבו ניתן לפרק ולהרכיב מחדש זהות, זיכרון ונוכחות. עבודותיה מוצגות בפלטפורמות דיגיטליות ונמצאות באוספים פרטיים.
