ירושלים לפני הסערה
בלב ירושלים ניצבים זה לצד זה הקדוש והמוכר — הכותל, העיר העתיקה והר הבית, כל אחד נושא עמו שכבות של היסטוריה, אמונה וכיסופים. בשעת בין ערביים, הסצנה תלויה ברגע של מעבר, כאשר אור היום האחרון עדיין מאיר את האבנים, בעוד סערה מתכנסת מעליהן. האור השורה על העיר מרמז על רצף ועמידות, בעוד השמיים המחשיכים מביאים עמם מתח, אי־ודאות ומשקל של מה שעתיד לבוא. היצירה לוכדת לא רק מקום, אלא רגע טעון במשמעות — מפגש של עבר, הווה ועתיד. ירושלים נראית גם יציבה וגם שברירית, מוארת אך מוצלת, ניצבת על הסף בין מה שהיה לבין מה שעוד עשוי להתגלות.
פנחס אליהו
נולד בהוואנה בשנת 1975, גדל האמן בסביבה מורכבת שבה אמנות הייתה גם מפלט וגם כלי ביטוי בתוך מציאות פוליטית מגבילה. כבר בגיל 10 התגלה ככישרון יוצא דופן, כאשר מוריו זיהו את יכולותיו והמליצו עליו למסלול מיוחד לעילויים. בזכות זאת קיבל מימון ממשלתי ללימודי אמנות, מה שאפשר לו להתפתח מבחינה מקצועית כבר בגיל צעיר. למרות ההזדמנויות, חייו בקובה לא היו פשוטים. המערכת הקומוניסטית הגבילה את חופש הביטוי שלו כאמן, ובמשך שנים נאלץ לצייר לפי דרישות לקוחות והכתבות חיצוניות, בעיקר מתוך צורך כלכלי לשרוד ולפרנס את משפחתו. האמנות, שבתחילה הייתה עבורו מרחב אישי וחופשי, הפכה לעיתים לכלי עבודה בלבד. נקודת המפנה הגיעה כאשר השלטונות ניסו לגייס את בנו לצבא. מתוך רצון להגן על משפחתו ולחפש עתיד חופשי יותר, קיבל החלטה אמיצה לברוח מקובה. לאחר מסע מורכב, הגיע לישראל והשתקע בירושלים — עיר שהפכה עבורו למקור השראה חדש ועוצמתי. בירושלים מצא חיבור עמוק לשורשים, לרוחניות ולמסורת היהודית. יצירתו קיבלה תפנית משמעותית: הוא החל לעסוק בנושאים של זהות, אמונה, קהילה וזיכרון. לצד זאת, נשאר נאמן גם לעיסוקו בנושאים חברתיים וסוציאליים, כשהוא משלב בין עברו בקובה לבין ההווה בישראל. כיום, יצירותיו משקפות שילוב ייחודי של עולמות — בין קובה לירושלים, בין מאבק לחופש לבין חיפוש רוחני. האמנות שלו כבר אינה מונעת רק מצורך, אלא מבחירה עמוקה להביע רעיונות, לעורר מחשבה וליצור חיבור אנושי ותרבותי.
נולד בהוואנה בשנת 1975, גדל האמן בסביבה מורכבת שבה אמנות הייתה גם מפלט וגם כלי ביטוי בתוך מציאות פוליטית מגבילה. כבר בגיל 10 התגלה ככישרון יוצא דופן, כאשר מוריו זיהו את יכולותיו והמליצו עליו למסלול מיוחד לעילויים. בזכות זאת קיבל מימון ממשלתי ללימודי אמנות, מה שאפשר לו להתפתח מבחינה מקצועית כבר בגיל צעיר. למרות ההזדמנויות, חייו בקובה לא היו פשוטים. המערכת הקומוניסטית הגבילה את חופש הביטוי שלו כאמן, ובמשך שנים נאלץ לצייר לפי דרישות לקוחות והכתבות חיצוניות, בעיקר מתוך צורך כלכלי לשרוד ולפרנס את משפחתו. האמנות, שבתחילה הייתה עבורו מרחב אישי וחופשי, הפכה לעיתים לכלי עבודה בלבד. נקודת המפנה הגיעה כאשר השלטונות ניסו לגייס את בנו לצבא. מתוך רצון להגן על משפחתו ולחפש עתיד חופשי יותר, קיבל החלטה אמיצה לברוח מקובה. לאחר מסע מורכב, הגיע לישראל והשתקע בירושלים — עיר שהפכה עבורו למקור השראה חדש ועוצמתי. בירושלים מצא חיבור עמוק לשורשים, לרוחניות ולמסורת היהודית. יצירתו קיבלה תפנית משמעותית: הוא החל לעסוק בנושאים של זהות, אמונה, קהילה וזיכרון. לצד זאת, נשאר נאמן גם לעיסוקו בנושאים חברתיים וסוציאליים, כשהוא משלב בין עברו בקובה לבין ההווה בישראל. כיום, יצירותיו משקפות שילוב ייחודי של עולמות — בין קובה לירושלים, בין מאבק לחופש לבין חיפוש רוחני. האמנות שלו כבר אינה מונעת רק מצורך, אלא מבחירה עמוקה להביע רעיונות, לעורר מחשבה וליצור חיבור אנושי ותרבותי.
