הַבַּיִת שֶׁבִּקְצֵה הָאוֹר

שרון יוחאי

מציירת נופים קרובים על גבי לוחות עץ הנקרים בדרכי. צורת העץ והמרקם הטבעי משתתפים בתווי היצירה והצבעים מעניקים לעץ הישן חיות חוזרת. מציירת את גווני האור שבעננים וקווי אופק שטרם פגשתי. חוברת אל הנוף מנקודת מבט פנימית ובכל פעם מחדש מגלים [החומר ואני] את שהלב מבקש בתוך תמונת מציאות מתחדשת "לדעתי הציורים שלך הם דיוקנאות עצמיים. מהמעט שהכרתי" [בלהה ויי קורלק] ״הציור היפה והמעניין של שרון משלב שלושה סגנונות שונים. חלקו התחתון כתם אדום מופשט, העצים והבתים סגנון נאיבי והשמים ראליזם פיגורטיבי מדויק. שילוב של סגנונות שונים בציור אחד הינה תופעה נדירה שיוצרת בלבול בהבנת הדימוי, לא כן בציור טוב זה.״ [מילו שור, צייר ואוצר]