Carrying On
היצירה "Carrying On" היא חלק מסדרת "What We Carry" של מוריאל אלמליח, העוסקת בזיכרון, חוסן, קהילה והקשרים הבלתי נראים המלווים אותנו לאורך החיים. שתי נשים צועדות קדימה כשהן נושאות ילדים, סלים ואת צורכי היומיום. המחוות שלהן משקפות שגרה מוכרת, אך מתחת לפני השטח מתקיימת הבנה שקטה הנולדת מתוך אחריות משותפת, דאגה לאחר ותחושת שייכות. העבודה, שנוצרה באקריליק על קנבס ומשלבת בד אותנטי מחוף השנהב, שואבת השראה מזיכרונות ילדותה של האמנית ומהנשים שליוו את עולמה. כוחן לא התבטא במחוות גדולות, אלא בהתמדה, במסירות וביכולת להמשיך קדימה גם מול אתגרי היומיום. באמצעות צורות מופשטות למחצה, טקסטילים צבעוניים ופלטת צבעים חמה, היצירה מוקירה את הקשרים האנושיים העוברים מדור לדור. זוהי התבוננות בהתמדה, בקהילה ובדרכים השקטות שבהן אנו נושאים זה את זה לאורך החיים.
מוריאל אלמליח
מוריאל אלמליח היא אמנית עכשווית שעבודתה נעה בין אקספרסיוניזם מופשט, דימויי פופ אפלים וסמליות רגשית טעונה. באמצעות אקריליק על קנבס, היא חוקרת נושאים של זהות, נוסטלגיה, מתח רגשי והישרדות פסיכולוגית מודרנית דרך צבע, מחווה, עיוות וניגודיות. העשייה שלה מאזנת בין ספונטניות לריסון — ונעה בין קומפוזיציות צפופות וסוחפות לבין עבודות מינימליסטיות ושקטות יותר, המושפעות מאקספרסיוניזם מופשט וממבנים מוזיקליים. הן בעבודות האבסטרקט והן בעבודות הפיגורטיביות, דימויים מוכרים מקבלים פרשנות חדשה דרך שכבות רגשיות כהות יותר, כאשר אייקוני ילדות, סמלים תרבותיים וצורות מוכרות הופכים לביטוי של תפקוד, תלות, תשישות ושינוי. בהשראת ילדותה בחוף השנהב, עבודותיה של אלמליח נושאות גם עקבות של זיכרון, סיפור תרבותי ומטען רגשי בין־דורי — לעיתים דרך פלטות צבעים עזות, צורות מצומצמות ושפה חזותית בהשראה אפריקאית. כאוטודידקטית הפועלת מתוך אינטואיציה, אלמליח מתייחסת לציור כאל פעולה אינסטינקטיבית ופיזית — המונעת על ידי קצב, רגש והמתח שבין פני השטח למה שמסתתר מתחתיהם.
מוריאל אלמליח היא אמנית עכשווית שעבודתה נעה בין אקספרסיוניזם מופשט, דימויי פופ אפלים וסמליות רגשית טעונה. באמצעות אקריליק על קנבס, היא חוקרת נושאים של זהות, נוסטלגיה, מתח רגשי והישרדות פסיכולוגית מודרנית דרך צבע, מחווה, עיוות וניגודיות. העשייה שלה מאזנת בין ספונטניות לריסון — ונעה בין קומפוזיציות צפופות וסוחפות לבין עבודות מינימליסטיות ושקטות יותר, המושפעות מאקספרסיוניזם מופשט וממבנים מוזיקליים. הן בעבודות האבסטרקט והן בעבודות הפיגורטיביות, דימויים מוכרים מקבלים פרשנות חדשה דרך שכבות רגשיות כהות יותר, כאשר אייקוני ילדות, סמלים תרבותיים וצורות מוכרות הופכים לביטוי של תפקוד, תלות, תשישות ושינוי. בהשראת ילדותה בחוף השנהב, עבודותיה של אלמליח נושאות גם עקבות של זיכרון, סיפור תרבותי ומטען רגשי בין־דורי — לעיתים דרך פלטות צבעים עזות, צורות מצומצמות ושפה חזותית בהשראה אפריקאית. כאוטודידקטית הפועלת מתוך אינטואיציה, אלמליח מתייחסת לציור כאל פעולה אינסטינקטיבית ופיזית — המונעת על ידי קצב, רגש והמתח שבין פני השטח למה שמסתתר מתחתיהם.
