Keep Floating
הברווז עדיין כאן. הסיגריה עדיין שם. העיניים הכבדות עדיין שם. העייפות עדיין שם. ובכל זאת, הוא ממשיך לצוף. מה שמתחיל כסמל ילדותי ותמים הופך לדיוקן של חוסן לצד תשישות רגשית — דמות מוכרת המנווטת את החיים המודרניים עם שילוב של אירוניה, הומור והתמדה. הצבעים הבוהקים והפורמט הגדול יוצרים מתח בין קלילות חיצונית לבין תחושת ניתוק פנימית, ומזמינים את הצופה לזהות משהו מעצמו מתחת לפני השטח. היצירה היא חלק מסדרת Happy Never After, העוסקת בדרכים השקטות שבהן אנשים מסתגלים, שורדים וממשיכים קדימה גם כאשר הם מרגישים אבודים או מנותקים. אקריליק על קנבס, עם טקסטורה גלויה ומשיכות מכחול המדגישות את הנוכחות הפיזית והרגשית של העבודה.
מוריאל אלמליח
מוריאל אלמליח היא אמנית עכשווית שעבודתה נעה בין אקספרסיוניזם מופשט, דימויי פופ אפלים וסמליות רגשית טעונה. באמצעות אקריליק על קנבס, היא חוקרת נושאים של זהות, נוסטלגיה, מתח רגשי והישרדות פסיכולוגית מודרנית דרך צבע, מחווה, עיוות וניגודיות. העשייה שלה מאזנת בין ספונטניות לריסון — ונעה בין קומפוזיציות צפופות וסוחפות לבין עבודות מינימליסטיות ושקטות יותר, המושפעות מאקספרסיוניזם מופשט וממבנים מוזיקליים. הן בעבודות האבסטרקט והן בעבודות הפיגורטיביות, דימויים מוכרים מקבלים פרשנות חדשה דרך שכבות רגשיות כהות יותר, כאשר אייקוני ילדות, סמלים תרבותיים וצורות מוכרות הופכים לביטוי של תפקוד, תלות, תשישות ושינוי. בהשראת ילדותה בחוף השנהב, עבודותיה של אלמליח נושאות גם עקבות של זיכרון, סיפור תרבותי ומטען רגשי בין־דורי — לעיתים דרך פלטות צבעים עזות, צורות מצומצמות ושפה חזותית בהשראה אפריקאית. כאוטודידקטית הפועלת מתוך אינטואיציה, אלמליח מתייחסת לציור כאל פעולה אינסטינקטיבית ופיזית — המונעת על ידי קצב, רגש והמתח שבין פני השטח למה שמסתתר מתחתיהם.
מוריאל אלמליח היא אמנית עכשווית שעבודתה נעה בין אקספרסיוניזם מופשט, דימויי פופ אפלים וסמליות רגשית טעונה. באמצעות אקריליק על קנבס, היא חוקרת נושאים של זהות, נוסטלגיה, מתח רגשי והישרדות פסיכולוגית מודרנית דרך צבע, מחווה, עיוות וניגודיות. העשייה שלה מאזנת בין ספונטניות לריסון — ונעה בין קומפוזיציות צפופות וסוחפות לבין עבודות מינימליסטיות ושקטות יותר, המושפעות מאקספרסיוניזם מופשט וממבנים מוזיקליים. הן בעבודות האבסטרקט והן בעבודות הפיגורטיביות, דימויים מוכרים מקבלים פרשנות חדשה דרך שכבות רגשיות כהות יותר, כאשר אייקוני ילדות, סמלים תרבותיים וצורות מוכרות הופכים לביטוי של תפקוד, תלות, תשישות ושינוי. בהשראת ילדותה בחוף השנהב, עבודותיה של אלמליח נושאות גם עקבות של זיכרון, סיפור תרבותי ומטען רגשי בין־דורי — לעיתים דרך פלטות צבעים עזות, צורות מצומצמות ושפה חזותית בהשראה אפריקאית. כאוטודידקטית הפועלת מתוך אינטואיציה, אלמליח מתייחסת לציור כאל פעולה אינסטינקטיבית ופיזית — המונעת על ידי קצב, רגש והמתח שבין פני השטח למה שמסתתר מתחתיהם.
