נופלת 3
עבודה מופשטת רבת־שכבות באקריליק על בד, שבה מחוות צבע חמות וכתומות נפגשות עם שקיפויות, קווי רישום חופשיים ומרקמים כמעט קולאז'יים. המתח בין החומריות הגולמית לבין נגיעות עדינות של ורוד ולבן יוצר נוכחות עכשווית, חושית ומלאת תנועה, כזו שמושכת את העין שוב ושוב.
עדי לרנר
ילידת 63, מגיעה לאומנות דרך עולמות הטיפול. הציור נובע אצלי ממקום עמוק, כרוצה להתפרץ. יש לי העזה ודחף חזק ליצור. היצירה מתחילה ומתפתחת כמעט מעצמה, ההבנה המילים והנרטיב מגיעות אחרי שהציור גמור. מקורות ההשראה מהעולם הפנימי ומארועי חיי. היצירות האחרונות שלי מדברות על כאב, על ריפוי, על גוף ונפש, על כל מה שמרוסק ועדיין קם כל בוקר מחדש. "רסיסים של חיים, כאב מתמשך, תחושת חיות אדירה עדי לרנר מביאה אל הקירות את הגוף שלה, את הבית, את הנוף, ואת מה שקורס וקם לתחייה בו-זמנית. העבודות שלה מדברות בשכבות – חומריות, רגשיות, גופניות – ומבקשות להישיר מבט אל הפגיעות, ולמצוא בה גם כוח, הומור ויופי." מתוך התערוכה “הולכת לעולמי” בית האומנים תל אביב 2025.
ילידת 63, מגיעה לאומנות דרך עולמות הטיפול. הציור נובע אצלי ממקום עמוק, כרוצה להתפרץ. יש לי העזה ודחף חזק ליצור. היצירה מתחילה ומתפתחת כמעט מעצמה, ההבנה המילים והנרטיב מגיעות אחרי שהציור גמור. מקורות ההשראה מהעולם הפנימי ומארועי חיי. היצירות האחרונות שלי מדברות על כאב, על ריפוי, על גוף ונפש, על כל מה שמרוסק ועדיין קם כל בוקר מחדש. "רסיסים של חיים, כאב מתמשך, תחושת חיות אדירה עדי לרנר מביאה אל הקירות את הגוף שלה, את הבית, את הנוף, ואת מה שקורס וקם לתחייה בו-זמנית. העבודות שלה מדברות בשכבות – חומריות, רגשיות, גופניות – ומבקשות להישיר מבט אל הפגיעות, ולמצוא בה גם כוח, הומור ויופי." מתוך התערוכה “הולכת לעולמי” בית האומנים תל אביב 2025.
