נופלת 5
עבודה עכשווית טעונה באקריליק על קנבס, שבה דמויות מרומזות נפרשות במרחב של פסים אלכסוניים, שקיפויות ומחוות צבע אדומות וסוערות. השילוב בין רישום פיגורטיבי דק לבין משטח חומרי וגס יוצר תחושת נפילה, מתח ותנועה פנימית שמושכת את המבט שוב ושוב.
עדי לרנר
ילידת 63, מגיעה לאומנות דרך עולמות הטיפול. הציור נובע אצלי ממקום עמוק, כרוצה להתפרץ. יש לי העזה ודחף חזק ליצור. היצירה מתחילה ומתפתחת כמעט מעצמה, ההבנה המילים והנרטיב מגיעות אחרי שהציור גמור. מקורות ההשראה מהעולם הפנימי ומארועי חיי. היצירות האחרונות שלי מדברות על כאב, על ריפוי, על גוף ונפש, על כל מה שמרוסק ועדיין קם כל בוקר מחדש. "רסיסים של חיים, כאב מתמשך, תחושת חיות אדירה עדי לרנר מביאה אל הקירות את הגוף שלה, את הבית, את הנוף, ואת מה שקורס וקם לתחייה בו-זמנית. העבודות שלה מדברות בשכבות – חומריות, רגשיות, גופניות – ומבקשות להישיר מבט אל הפגיעות, ולמצוא בה גם כוח, הומור ויופי." מתוך התערוכה “הולכת לעולמי” בית האומנים תל אביב 2025.
ילידת 63, מגיעה לאומנות דרך עולמות הטיפול. הציור נובע אצלי ממקום עמוק, כרוצה להתפרץ. יש לי העזה ודחף חזק ליצור. היצירה מתחילה ומתפתחת כמעט מעצמה, ההבנה המילים והנרטיב מגיעות אחרי שהציור גמור. מקורות ההשראה מהעולם הפנימי ומארועי חיי. היצירות האחרונות שלי מדברות על כאב, על ריפוי, על גוף ונפש, על כל מה שמרוסק ועדיין קם כל בוקר מחדש. "רסיסים של חיים, כאב מתמשך, תחושת חיות אדירה עדי לרנר מביאה אל הקירות את הגוף שלה, את הבית, את הנוף, ואת מה שקורס וקם לתחייה בו-זמנית. העבודות שלה מדברות בשכבות – חומריות, רגשיות, גופניות – ומבקשות להישיר מבט אל הפגיעות, ולמצוא בה גם כוח, הומור ויופי." מתוך התערוכה “הולכת לעולמי” בית האומנים תל אביב 2025.
