שורשי המלכות
דוד המלך יושב בהתבוננות שקטה, נשען על עץ יהודה — מקור מלכותו. סביבו ניצבים שנים עשר עצים, המייצגים את שבטי ישראל, נטועים אך מרוחקים, מאוחדים במקורם אך מפוזרים במהלך ההיסטוריה. טליתו נמשכת אל תוך האדמה ומתמזגת עם השורשים שמתחת, כרמז לקשר נסתר בין עבר לעתיד, בין מה שאבד לבין מה שעתיד להיבנות מחדש. בקפליה מתגלה דמות בית המקדש — חזון הנישא לאורך דורות של כיסופים. היצירה עשירה בסמליות עבור מי שבוחר להתבונן מעבר למראה החיצוני — נוגעת בגלות ובשיבה, בפירוד ובאחדות, ובתקווה המתמשכת לגאולה. היא מציגה את דוד לא רק כמלך, אלא כשורש חי שממנו מתחילה לצמוח גאולת ישראל.
פנחס אליהו
נולד בהוואנה בשנת 1975, גדל האמן בסביבה מורכבת שבה אמנות הייתה גם מפלט וגם כלי ביטוי בתוך מציאות פוליטית מגבילה. כבר בגיל 10 התגלה ככישרון יוצא דופן, כאשר מוריו זיהו את יכולותיו והמליצו עליו למסלול מיוחד לעילויים. בזכות זאת קיבל מימון ממשלתי ללימודי אמנות, מה שאפשר לו להתפתח מבחינה מקצועית כבר בגיל צעיר. למרות ההזדמנויות, חייו בקובה לא היו פשוטים. המערכת הקומוניסטית הגבילה את חופש הביטוי שלו כאמן, ובמשך שנים נאלץ לצייר לפי דרישות לקוחות והכתבות חיצוניות, בעיקר מתוך צורך כלכלי לשרוד ולפרנס את משפחתו. האמנות, שבתחילה הייתה עבורו מרחב אישי וחופשי, הפכה לעיתים לכלי עבודה בלבד. נקודת המפנה הגיעה כאשר השלטונות ניסו לגייס את בנו לצבא. מתוך רצון להגן על משפחתו ולחפש עתיד חופשי יותר, קיבל החלטה אמיצה לברוח מקובה. לאחר מסע מורכב, הגיע לישראל והשתקע בירושלים — עיר שהפכה עבורו למקור השראה חדש ועוצמתי. בירושלים מצא חיבור עמוק לשורשים, לרוחניות ולמסורת היהודית. יצירתו קיבלה תפנית משמעותית: הוא החל לעסוק בנושאים של זהות, אמונה, קהילה וזיכרון. לצד זאת, נשאר נאמן גם לעיסוקו בנושאים חברתיים וסוציאליים, כשהוא משלב בין עברו בקובה לבין ההווה בישראל. כיום, יצירותיו משקפות שילוב ייחודי של עולמות — בין קובה לירושלים, בין מאבק לחופש לבין חיפוש רוחני. האמנות שלו כבר אינה מונעת רק מצורך, אלא מבחירה עמוקה להביע רעיונות, לעורר מחשבה וליצור חיבור אנושי ותרבותי.
נולד בהוואנה בשנת 1975, גדל האמן בסביבה מורכבת שבה אמנות הייתה גם מפלט וגם כלי ביטוי בתוך מציאות פוליטית מגבילה. כבר בגיל 10 התגלה ככישרון יוצא דופן, כאשר מוריו זיהו את יכולותיו והמליצו עליו למסלול מיוחד לעילויים. בזכות זאת קיבל מימון ממשלתי ללימודי אמנות, מה שאפשר לו להתפתח מבחינה מקצועית כבר בגיל צעיר. למרות ההזדמנויות, חייו בקובה לא היו פשוטים. המערכת הקומוניסטית הגבילה את חופש הביטוי שלו כאמן, ובמשך שנים נאלץ לצייר לפי דרישות לקוחות והכתבות חיצוניות, בעיקר מתוך צורך כלכלי לשרוד ולפרנס את משפחתו. האמנות, שבתחילה הייתה עבורו מרחב אישי וחופשי, הפכה לעיתים לכלי עבודה בלבד. נקודת המפנה הגיעה כאשר השלטונות ניסו לגייס את בנו לצבא. מתוך רצון להגן על משפחתו ולחפש עתיד חופשי יותר, קיבל החלטה אמיצה לברוח מקובה. לאחר מסע מורכב, הגיע לישראל והשתקע בירושלים — עיר שהפכה עבורו למקור השראה חדש ועוצמתי. בירושלים מצא חיבור עמוק לשורשים, לרוחניות ולמסורת היהודית. יצירתו קיבלה תפנית משמעותית: הוא החל לעסוק בנושאים של זהות, אמונה, קהילה וזיכרון. לצד זאת, נשאר נאמן גם לעיסוקו בנושאים חברתיים וסוציאליים, כשהוא משלב בין עברו בקובה לבין ההווה בישראל. כיום, יצירותיו משקפות שילוב ייחודי של עולמות — בין קובה לירושלים, בין מאבק לחופש לבין חיפוש רוחני. האמנות שלו כבר אינה מונעת רק מצורך, אלא מבחירה עמוקה להביע רעיונות, לעורר מחשבה וליצור חיבור אנושי ותרבותי.
