מים שחורים אור כסוף
הים אינו מבקש להיראות. הוא נע בכובד, חסר מנוחה, גוף חי של חושך ותנועה. האור הכסוף אינו מאיר אותו — רק שורט את פניו לרגע, כמו זיכרון שמסרב להיעלם. גל חוצה את המרחב באלכסון, קו של הכרעה בתוך כאוס מתמשך. אין התחלה ואין סוף, רק כוח שפועל בלי הסבר ובלי הבטחה. השחור והלבן משאירים את הים עירום ממשמעות מוכרת: בלי אופק להיאחז בו, בלי קנה מידה, בלי מנוחה לעין. נותרת רק נוכחות — גולמית, מתעקשת, קיימת. בין החושך לניצוץ מתקיים רגע קצר של הכרה: גם בתוך סערה שאין לשלוט בה, משהו ממשיך להאיר.
כמות
דודי ארדון
עבודותיו נולדו מתוך מפגש חי בין תנועה, ים ותודעה. מצלם כדי ללכוד רגעים של זרימה – אותם מצבי ביניים שבהם הגוף, האור והמרחב מתכנסים. כניסתו למים, לתנועה או למסע היא חלק מתהליך היצירה עצמו: החוויה הגופנית, הנשימה, הקצב הוא מחפש את השבריר שבו המציאות מגלה רבדים נסתרים, ואת הדיאלוג העדין בין חופש למשמעת, בין חושים פתוחים לבין מבט מחודד. הצילומים בעיניו יומן מסע רגשי־פיזי - ביוגרפיה של רגע - המאפשר לצופה לחוש את הפראות, השקט והסקרנות שמניעים אותי שוב ושוב אל נקודת המפגש בין אדם, טבע ואור.
עבודותיו נולדו מתוך מפגש חי בין תנועה, ים ותודעה. מצלם כדי ללכוד רגעים של זרימה – אותם מצבי ביניים שבהם הגוף, האור והמרחב מתכנסים. כניסתו למים, לתנועה או למסע היא חלק מתהליך היצירה עצמו: החוויה הגופנית, הנשימה, הקצב הוא מחפש את השבריר שבו המציאות מגלה רבדים נסתרים, ואת הדיאלוג העדין בין חופש למשמעת, בין חושים פתוחים לבין מבט מחודד. הצילומים בעיניו יומן מסע רגשי־פיזי - ביוגרפיה של רגע - המאפשר לצופה לחוש את הפראות, השקט והסקרנות שמניעים אותי שוב ושוב אל נקודת המפגש בין אדם, טבע ואור.
