The Weight We Carry
אישה מתקדמת תחת המשקל שהחיים מבקשים ממנה לשאת — מים, אימהות, זיכרון, אחריות, הישרדות. הילד הצמוד לגופה והדלי המאוזן מעל ראשה אינם מדברים רק על עבודה פיזית, אלא גם על הנטלים הבלתי נראים שכל כך הרבה נשים נושאות בשקט, יום אחר יום. יש כאן כוח, אך גם בדידות. התמדה. מהסוג שלרוב אינו מבקש שיראו אותו. היצירה, שנוצרה באמצעות אקריליק על קנבס ובד אפריקאי אותנטי מחוף השנהב, מושרשת בזיכרונות ילדותה של האמנית ובחוסן השקט של הנשים שסבבו אותה בילדותה.
מוריאל אלמליח
מוריאל אלמליח היא אמנית עכשווית שעבודתה נעה בין אקספרסיוניזם מופשט, דימויי פופ אפלים וסמליות רגשית טעונה. באמצעות אקריליק על קנבס, היא חוקרת נושאים של זהות, נוסטלגיה, מתח רגשי והישרדות פסיכולוגית מודרנית דרך צבע, מחווה, עיוות וניגודיות. העשייה שלה מאזנת בין ספונטניות לריסון — ונעה בין קומפוזיציות צפופות וסוחפות לבין עבודות מינימליסטיות ושקטות יותר, המושפעות מאקספרסיוניזם מופשט וממבנים מוזיקליים. הן בעבודות האבסטרקט והן בעבודות הפיגורטיביות, דימויים מוכרים מקבלים פרשנות חדשה דרך שכבות רגשיות כהות יותר, כאשר אייקוני ילדות, סמלים תרבותיים וצורות מוכרות הופכים לביטוי של תפקוד, תלות, תשישות ושינוי. בהשראת ילדותה בחוף השנהב, עבודותיה של אלמליח נושאות גם עקבות של זיכרון, סיפור תרבותי ומטען רגשי בין־דורי — לעיתים דרך פלטות צבעים עזות, צורות מצומצמות ושפה חזותית בהשראה אפריקאית. כאוטודידקטית הפועלת מתוך אינטואיציה, אלמליח מתייחסת לציור כאל פעולה אינסטינקטיבית ופיזית — המונעת על ידי קצב, רגש והמתח שבין פני השטח למה שמסתתר מתחתיהם.
מוריאל אלמליח היא אמנית עכשווית שעבודתה נעה בין אקספרסיוניזם מופשט, דימויי פופ אפלים וסמליות רגשית טעונה. באמצעות אקריליק על קנבס, היא חוקרת נושאים של זהות, נוסטלגיה, מתח רגשי והישרדות פסיכולוגית מודרנית דרך צבע, מחווה, עיוות וניגודיות. העשייה שלה מאזנת בין ספונטניות לריסון — ונעה בין קומפוזיציות צפופות וסוחפות לבין עבודות מינימליסטיות ושקטות יותר, המושפעות מאקספרסיוניזם מופשט וממבנים מוזיקליים. הן בעבודות האבסטרקט והן בעבודות הפיגורטיביות, דימויים מוכרים מקבלים פרשנות חדשה דרך שכבות רגשיות כהות יותר, כאשר אייקוני ילדות, סמלים תרבותיים וצורות מוכרות הופכים לביטוי של תפקוד, תלות, תשישות ושינוי. בהשראת ילדותה בחוף השנהב, עבודותיה של אלמליח נושאות גם עקבות של זיכרון, סיפור תרבותי ומטען רגשי בין־דורי — לעיתים דרך פלטות צבעים עזות, צורות מצומצמות ושפה חזותית בהשראה אפריקאית. כאוטודידקטית הפועלת מתוך אינטואיציה, אלמליח מתייחסת לציור כאל פעולה אינסטינקטיבית ופיזית — המונעת על ידי קצב, רגש והמתח שבין פני השטח למה שמסתתר מתחתיהם.
